או: כוחו של האדם
סרט: הגיבור רואה את הגיבורה.
(צופה:
נו ברור, בוודאי שהוא יכבוש אותה עוד לפני סוף הסרט.)
סרט:
הוא חג סביבה, ולאט לאט שובה אותו בקסמיו. כך זה נמשך ונמשך עד שמגיע הסוף המובן מאליו.
זה לא סתם, זה חינוך. תעשיית הקולנוע ההוליוודית, כחלק ממנטליות מערבית נוצרית, יוצאת מנקודת הנחה שגוף האדם רע, וכל עוד האדם נמצא בגופו אין לו תקוה. ברגע ש'הוא' ראה 'אותה' ונדלק עליה, נגזר דינו להיות כרוך אחריה עד כיבושה. לאדם אין אפשרות לשלוט ביצריו, ולכן גם אין לו צורך כזה.
עיקר הנפילות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של תשובה
האדם המערבי חי כעכבר במבוך. הניחו אותו תחת השמים עם כל מיני פחתים ונסיונות, אך הסוף ידוע מראש: הוא ייכשל. לכן הוא אפילו לא מנסה להתמודד. אנחנו בעולם הזה, בבוץ, וזה מה יש. לפחות נהנה קצת מהריגושים שיש לבוץ להציע.
לעומת זאת, לישראלי יש סולם ערכים שונה. הוא אמנם מבין שהחיים קשים, אבל "קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים". האדם הונח כאן כדי להתקדם. אנחנו משחקים בתוכנית ריאליטי של הבורא. היתרון הוא שמאוד נדיר שיודחו שחקנים. וכאן הגענו לשורש ההבדל: התשובה!
גם אם האדם נפל, הוא עוד יכול להמשיך הלאה. אפילו אם באופן רשמי הוא מודח (כרת), בעזרת התשובה הוא יכול לגרום לכך שההדחה תתבטל למפרע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה